ארתור בליס

ארתור בליס
**Arthur Bliss**
לידה	2 באוגוסט 1891; לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
פטירה	27 במרץ 1975 (בגיל 83); לונדון, הממלכה המאוחדת
מקום קבורה	Old Mortlake Burial Ground
מוקד פעילות	הממלכה המאוחדת
מקום לימודים	בית הספר רוגבי, הקולג' המלכותי למוזיקה, בילטון גראנג'
סוגה	אופרה
שפה מועדפת	אנגלית
פרסים והוקרה	מדליית הזהב של החברה הפילהרמונית המלכותית (1963); Knight Bachelor; אביר מפקד במסדר הוויקטוריאני המלכותי; מדליית ולטר וילסון קובלט ;
	פרופיל ב-IMDb

ארתור אדוארד דראמונד בליס (באנגלית: Arthur Edward Drummond Bliss,‏ 2 באוגוסט 1891 - 28 במרץ 1975) היה מלחין בריטי.

ביוגרפיה

בליס היה בן לאב אמריקאי ולאם אנגליה. הוא למד בקיימברידג' והמשיך בקולג' המלכותי למוזיקה בלונדון אצל צ'ארלס ויליירס סטנפורד. במלחמת העולם הראשונה שירת כקצין תותחנים.

לאחר המלחמה התבססה עד מהרה הקריירה של בליס כמלחין של יצירות שנשמעו, לקהל הבריטי, מפתיעות בחדשנותן ובהרכביהן יוצאי הדופן, כגון קונצ'רטו לקול טנור ללא מילים, פסנתר וכלי קשת, ו"קבוצה" לסופרן ותזמורת קאמרית, שבה הזמרת שרה הגאים פונטים שאינם יוצרים מילים. בחלק גדול מן המוזיקה המוקדמת שלו ניכרת השפעתם של סטרווינסקי ודביסי. ציון דרך בכתיבתו הייתה "סימפוניית הצבעים" שלו משנת 1922, הבוחנת את הרעיון של ההקשרים המוזיקליים עם צבעים שונים.

משלהי שנות ה-20' ואילך התמקם בליס בסצנה האנגלית המסורתית יותר, ביצירות מקהלתיות כמו "פסטורלה" ו"גיבורי בוקר". ובשנות ה-30' כתב את המוזיקה לסרט הקולנוע Things to Come ולבלט "שחמט". בליס היה מאז ומתמיד מלחין שאפתן ופורה וכמה מיצירותיו נועדו בבירור לקהל בינלאומי רחב יותר מזה שקיבלו למעשה. ה"פתיחה ואלגרו" והקונצ'רטו לפסנתר הן דוגמאות לכך. הקונצ'רטו נוגן בהשמעת בכורה ביריד העולמי של 1930 בניו יורק. בתקופת מלחמת העולם השנייה התמנה בליס למנהל המוזיקלי של ה-BBC והרעיונות שגיבש הובילו אחרי המלחמה לחלוקת שידורי המוזיקה ברדיו לקטגוריות, כגון רדיו 1 ו-3 של ימינו אלה.

התקופה שלאחר המלחמה ממחישה את כישלונו התמוה של בליס להשיג את ההצלחה, שאליה חתר. האופרה שלו, "האולימפיים" לא זכתה לפופולריות, על אף הפקה מלאה בבית האופרה המלכותית, קובנט גארדן. האורטוריה שלו, "אשרי" (על פי דרשת ההר של ישו) נשכחה בצל הצלחת רקוויאם המלחמה של בנג'מין בריטן בפסטיבל קובנטרי של 1962 ועל הקונצ'רטו שלו לצ'לו, שנכתב בשביל הצ'לן הרוסי הגדול מסטיסלב רוסטרופוביץ' לביצוע בפסטיבל אלדבורו, העיבו הקונצ'רטי של בנג'מין בריטן, אנרי דיטיה וויטולד לוטוסלבסקי, אם כי הקונצ'רטו זכה לביצוע ראשון בלונדון בנגינת הצ'לן הבריטי ג'וליאן לויד ובר. בליס הקליט פרשנויות מעולות לכמה מיצירותיו החשובות, אבל הן לא הפכו לנחלת מנצחים אחרים. שירת הברבור שלו, "וריאציות מטאמורפיות" יצירה תזמורתית רחבת-יריעה, בוצעה לראשונה בשנת 1972, אבל לא בניצוח סטוקובסקי, כפי שקיווה בליס.

התזמורת הסימפונית של בתי הספר בלייסטרשייר נהנתה מן הזכות לעבוד עם ארתור בליס כשניצח עליהם בביצוע הקונצ'רטו שלו לפסנתר בפסטיבל צ'לטנהם של 1970, עם פרנק ויבאו כסולן. עם תזמורת זו גם הקליט, בהמשך אותה שנה, את "פתיחה ואלגרו" שלו, לחברת ארגו. קשריו עם התזמורת נמשכו עד 1975, כשהפקה חדשה של הבלט שלו, "הגבירה משאלוט", עלתה על הבימה בתיאטרון היימרקט בלייסטר. אירוע זה צולם לתוכנית הטלוויזיה "נערה בראי שבור"^[1].

מאז מותו של בליס, זכתה המוזיקה שלו לתחייה צנועה ברדיו ובהקלטות, אבל שמו עודנו רעוע. המוזיקה שלו מצטיינת ללא ספק באישיות משל עצמה ויש לה חסידים משלה, האוהבים אותה.

נכדתו היא השחקנית קרולין בליס.